רקמת סתיו / טֶרוּ מִיַמוֹטוֹ
(לחץ על התמונה כדי להגיע לספר בקטלוג הספרייה)
עטיפת הספר העדין הזה אויירה בידי רות גורלי ואהבתי אותה מאוד. הספר הוא רומן במכתבים והמבנה המקורי של המכתבים היפניים נשמר בו והם מתחילים 'ישר לענין' עם הקדמה שתרגומה: "ללא הקדמות". דהיינו, בעוד המכתב היפני המסורתי מתייחס במשפטי הפתיחה שלו למזג האוויר ולעונת השנה, כאן הכותבים מעדיפים לעבור ישר לנושא ולמשפטי התוכן הקרובים ללבם.
אמנם על העטיפה רשום שהספר נקרא "כאילו היה ספר מתח", אבל בעיני איננו כזה. הוא אמנם נקרא בנשימה עצורה, אבל לא בשל רצף אירועים מסחרר, אלא דוקא בגלל הפתיחות ההולכת ומתגלה בין בני הזוג שלא השכילו או לא היו מסוגלים לה 10 שנים לפני תחילת ההתכתבות, לכשהתגרשו.
מעבר לעלילה שנפרשת מולנו אט -אט (לעתים קצת בסירבול , בגלל סגנון של כתיבה רומן במכתבים) אנו מתוודעים לקודים, למסורת ולמנהגים היפניים שתמיד מרתקים אותי מחדש. מקומו של האב היפני הסמכותי, גם בגיל הבגרות, לאחר נישואי הבת, יחסה אליו, הודאתו בטעותו, חובותיו של החתן כלפי משפחת הכלה - כל אלה מתוארים בעוצמה רבה ובלשון רגישה ולא תמיד סלחנית ופותחים צוהר אל מנהגי העם היחודי הזה. אין לי ספק שבשפה היפנית היו מתגלים לפני משמעויות רבות יותר שבתרגום התטשטשו. ספר מעורר סקרנות רבה והזדהות. לא הנחתי אותו מידי וסיימתיו בזמן קצר.
'אחרית דבר' מאת דורון ב' כהן, המתרגם, מעניינת עד מאוד אם כי ההשוואה לרומנים ישראליים הכתובים בסגנון האפיסטורלי (סגנון המכתבים) נידמת לי מלאכותית. מאידך יש בה פרטים המעשירים את הקורא, לדוגמא, ההסבר על שם הספר והעובדה ש"אין זה מקרה שבשמות שני בני הזוג מופיע הצליל 'אקי' שפירושו 'סתיו'".
"מקומו של המוות כנוכחות מוחשית בחיים תופס מקום בולט" בספר (כך כותב המתרגם בדבריו) והיצירות של מוצרט, הסימפוניה מס. 39 והסימפוניה מס. 41 זוכות להתייחסות נרחבת בהקשר "למוות". הגיבורה מודה כי "מה שעד לאותה שעה היה סתם סימפוניה שלא אמרה...הרבה, הפך למוסיקה בעלת יופי יחיד במינו, יצירה מסתורית שרומזת בה בעת עד כמה בן-חלוף הוא עולמנו". ועל ההקשר והמתרחש בעולמנו בן החלוף תוכלו להמשיך ולקרוא בספר המומלץ הזה. בינתיים מביאה לכם קטעים מן הסימפוניות שבהן מדובר שלטעמי ההאזנה להן היא הנאה צרופה:
