פרסים וסלבס: כך מפתים ילדים ללכת לספרייה
יום ראשון 22 במרץ 2009 05:13 מאת: תמר רותם | איור: אורית ברגמן
ספרנים צעירים בעלי כישורי משחק, פוסטרים על קירות הספרייה וחידונים נושאי פרסים - אסטרטגיות השיווק לילדים שנהוגות בספריות אירופה מעלות אמנם את שיעורי הקריאה, אך גם את השאלה המתבקשת: לאן נעלמה התשוקה הטבעית לקרוא?
לא מגלים את הסוף
בעולם המערבי ובישראל בכלל זה, האמירה כי לקריאה אין כל סיכוי בתחרות על לבם של הילדים מול האינטרנט והטלוויזיה נהפכה מזמן לסוג של קלישאה, אמונה רווחת. מכיוון שאין שיעור לחשיבותה ולהשפעתה של הקריאה על הישגי התלמידים, פיתוח אוצר המלים, יצירתיות ודמיון, המציאות שבה ילדים פינים קוראים הרבה ובטבעיות נשמעת אידיאלית. אם נוסיף לכך את העובדה שפינלנד נמצאת כבר שנים בראש טבלת ההישגים של ילדים ונוער בהבנת הנקרא במבחני פיזה (מבחנים השוואתיים במקצועות שפה, מדעים ומתימטיקה, הנערכים אחת לשלוש שנים בכ-40 מדינות) - לעומת ישראל, שבה ההישגים הירודים של הילדים הם שזוכים לכותרות - ההשוואה מעוררת קנאה. אז איך הפינים עושים את זה? מהו הדבר החמקמק שהם תופשים במקום שאנחנו נכשלנו?
סביר להניח שההצלחה של הפינים בעידוד הקריאה של ילדיהם אינה קשורה דווקא במראה של נוטו החיננית בעלת העיניים הירוקות, שאינו עונה בשום אופן לדימוי שעולה בעיני רוחנו למשמע המקצוע שלה. אבל כשהרעיון הזה עולה בשיחה כבדיחה, מתברר שאינו מנותק מהמציאות. הרבה תלוי בדימוי ה"קולי" והעדכני של הקריאה בכלל ושל הספרייה בפרט, היא אומרת. ההבנה הזאת הביאה לכך שחלק נכבד מהספריות בפינלנד עשו מתיחת פנים עיצובית, וגם הספרניות או הספרנים של הילדים והנוער אינם עונים עוד לדימוי חמור הסבר והספרטני. הם צעירים יותר וחזותם עדכנית. הספרייה החדשה היא מקום להתרועע בו, לשמוע מוסיקה ("הספרים לא לבד"), וסתם לשבת בצוותא. "בספרייה שלנו למשל", היא אומרת, "ילדים יכולים לדבר ולהיות בחבורות. לא משתיקים אותם". אמנם יש אנשים מבוגרים שאינם מרוצים מכך, היא מסייגת, אבל אנחנו צריכים לדאוג לכך שהילדים יגיעו לספרייה ולא יברחו מהספרים. הם הדור הבא.
הספרנים בפינלנד נדרשים לכישורים רבים מלבד מידענות. כישורי משחק למשל. רבים מהם יוצאים מהספרייה ונפגשים עם ילדים בבתי ספר ובגנים, פגישות שבהן הם מציגים ספרים חדשים. "אנחנו מספרים את העלילה, מציגים את הדמויות ומקריאים קטע מרגש או מצחיק. לעולם לא מספרים איך הספר נגמר, כדי לגרות את הילדים לחפש את הספר בספרייה ולקרוא אותו בעצמם", מספרת נוטו. הספריות מפעילות אוטובוסים שיוצאים לסיור ברחבי העיר כשהם מלאים בספרים, חוברות קומיקס ודיסקים. הספרנים נוכחים בחוף הים, בהופעות שמושכות בני נוער, במקומות בילוי. "ראינו שבני 13-15 לא מגיעים לספרייה. אז הבאנו אותה אליהם. ילדים יכולים להיכנס לאוטובוס, לעיין בקומיקס לשמוע מוסיקה ואפילו לנוח. אנחנו מציעים להם ספרים הקשורים בהתבגרות, הדרכה מינית, ספרים שקשורים במציאות החיים שלהם ושיכולים לתת להם תשובות לשאלות שהם נבוכים לשאול".
ציוץ ציפורים מדומה
בסמינריון האירופי-ישראלי על עידוד הקריאה שהתקיים בכנס השתתפו מלבד נוטו גם מומחית מגרמניה ואורח משוודיה, שהדגימו אף הם איך לגרום לילדים לחבב את הקריאה. אפשר לסכם את הרעיונות השונים שעלו במלה אחת: שיווק. בכל מקום מנסים למכור את הקריאה בעטיפה אחרת, עדכנית יותר, מחוברת יותר לעולמם של הילדים. נראה שההבנה המצטברת של מומחים אלה היא שיש כעין מסך בין הילדים של היום לספרים, וצריך לדאוג לפעולות תיווך בין הילדים ובין המדיום הזר והמיושן הזה. בסרטון המופיע באתר יו טיוב נשאלו ילדים מדנמרק איך היו רוצים שהספרייה שלהם תראה. התשובות היו מגוונות, אך כל הילדים שאפו לסביבה שונה בתכלית מהמבנה הפונקציונלי, ואף הכעור לעתים, של הספריות. אחד הילדים תיאר למשל את הספרייה שבדימיונו כמו יער. הוא היה שמח לקרוא ספר, אמר, תחת העצים המלאכותיים ולרקע מוסיקה המדמה ציוץ של ציפורים. ילדים אחרים, כנראה בעלי דמיון יצירתי פחות, תיארו את הספרייה שלהם כאולם ג'ימבורי או חדר משחקים.
ואמנם בשוודיה, כפי שהראה מרצה שוודי בסמינר, ספריות הילדים נענות למשאלות הילדים ומשנות את פניהן כדי שיהיו אטרקטיוויות יותר. בספריות אפשר לראות רהיטי עץ בהירים, שטיחים רכים, פינות מנוחה ואזורי משחק, שמחליפים את הריהוט הנזירי והאולמות החשופים המוארים באורות ניאון. הספרים נמצאים בכל מקום ואינם חנוטים עוד בין מדפי הברזל, ועל הקירות תלויים פוסטרים שמשווים את הקריאה לאוכל - הכל במגמה להפוך את הקריאה והספרים לאטרקטיוויים. כמו כן יש בספריות גישה מוגברת למחשבים ומולטימדיה. בעקבות התוצאות הבינוניות של גרמניה במבחני פיזה הוקמה במדינה האקדמיה לעידוד הקריאה. נציגתה בכנס, אנקה מארק-בורמן, סיפרה על מועדוני ספרות לילדים שמתקיימים בקיץ בעירה, האנובר. כרטיס החבר במועדון וההשתתפות בפעילויות הרבות מעניקים סוג של הכרה למשתתפים בהם בבית הספר. מועדונים אלה - המתקיימים בחופשת הקיץ - מבוססים על מפגשים שבועיים עם סופרים, סדנאות כתיבה, וקריאה ביחד במקומות שונים כמו חוף הים או בריכת השחייה וכן בגני חיות ובפארקים. "החלפת האווירה מרגשת", אומרת מארק-בורמן. "כך אנחנו מראים שאפשר לקחת את הספר לכל מקום ולקרוא. בנוסף, קיימות קבוצות של "צופי-קריאה" בבתי הספר. הכוונה לקבוצות ילדים שמקבלות על עצמן לקדם את פעולות הקריאה בבית ספרם. באתר האקדמיה יש חידונים על הספרים המוצגים באתר, וילדים יכולים להשתתף בהם ולזכות בפרסים: ספרים כמובן.
כמו דיילות מכירה
נחמדות ככל שיהיו, כל פעולות השיווק הללו מעלות ביתר שאת את השאלה לאן נעלמה התשוקה הטבעית לקרוא? ומדוע הספרים צריכים לקבל כה הרבה עזרה? ד"ר צביה ולדן, מומחית לאוריינות המרצה במכללת בית ברל, אינה בין המקוננים. "כל דור מתלונן על כך שפעם קראו יותר", היא אומרת. לדבריה, ילדים נוטים היום לגלות את הקריאה בגיל מאוחר יותר. ולדן אומרת שאין מחקרים המעידים כי אוצר המלים של ילדים הצטמצם בעקבות ירידה בקריאה. אם כי אוצר המלים השתנה, ללא ספק. אם השפה של הילדים נעשתה דלה, זה משום שלא מטפחים אותה בבתי הספר. לא מפני שילדים לא קוראים. הוכחה לכך היא שבמשרד החינוך הורידו את נושא הרבדים בשפה מנושאי החובה בבגרות בלשון. לדעת ולדן, שאף היא השתתפה בכנס הספריות, הספרנים הם שומרי הגחלת של התרבות ויש להם תפקיד בעידוד הקריאה. תפקידם עבר שינוי: לדבריה, פעם הספרנים היו, שלא בטובתם, שוערים, וחילקו ספרים במשורה דרך אשנב. אחר כך, כששינו את הספריות לחללים פתוחים והם עברו לעמוד מאחורי דלפק, תפקידם היה דומה לזה של זבניות בסופרמרקט. "עכשיו ספרניות נאלצות להציע טעימות, כמו דיילות מכירה", היא אומרת. "הכי חשוב זה ליצור קשר עם הילדים. להתעניין בהם. להתגבר על הנתק". ולדן עצמה שימשה במשך תקופה קצרה כספרנית בבית ספר. "הייתי שואלת איך היה הספר ומתייעצת אם אפשר להציע אותו לילדה קטנה יותר. הילד הרגיש שיש לו אוזן קשבת בספרייה. כך יש סיכוי שהוא יחזור לספרייה ויחזור לקרוא".
הסופר חיים באר שהיה אף הוא בין הנואמים בכנס, אומר שאין לו ספק שמדובר בהרגלים נרכשים. "אם אבא יושב כל ערב וקורא לבנו ספר, זה יוצר הרגל. אך אם לא מעודדים ולא יוצרים רגילות וצורך, אחר כך קשה יותר לילדים להתחיל לקרוא".
באר משווה את האינטרנט והמחשב לסוג של מזון מהיר. "זה יותר זול ופופולרי, ותמיד היצר הרע פעיל יותר ויש לו לובי יותר חזק מהיצר הטוב", הוא אומר. באר קורא לנכדיו, "כשאני יכול", מהמיתולוגיה היוונית, אגדות חז"ל, סיפורי המקרא, אגדות עמים. "לפעמים אני עוצר ברגע מסוים ואז הם נמתחים. טריקים, כדי לגרות אותם. לדעתי הורים צריכים להחזיר סוג מסוים של ביטחון עצמי ונקיטת עמדה, שאני יודע מה טוב ומה לא טוב, ולומר לילדים לקרוא ומה לקרוא. אני בעצמי קורא גם דברים לא חשובים, אבל אני יודע מה ההבדל בין קריאה איכותית וקריאה כשעייפים. אפשר למשוך ילדים לטקסטים רציניים. כשאני מלמד תלמידים ביאליק ועגנון אורות עיניהם. אבל היום הבעיה שגם מבוגרים לא כל כך קוראים. קונים ספרים, זה כן. אבל לא קוראים".
קרדיט : עכבר העיר
