חמניות / שראמי בונדריק

כצפוי, אהבתי את הספר. כל ספר שמתאר את תהליך היצירה של צייר בעל שם ומבוסס על עובדות אמיתיות ומתייחס לציורים איכותיים, חביב עלי ומזמין אותי להכנס בשמחה בהיכלו. ראשל, הפרוצה המקומית, דמות שמעוררת אמפטיה, בקלות, מספרת בגוף ראשון את הקורות את ואן-גוך בשנתיים האחרונות בחייו. שראמי בונדריק, הסופרת, היא פרופסור להיסטוריה של האמנות באוניברסיטת סיינט פיטרסבורג שבדרום פלורידה שזה לה הרומן הראשון. היא צבעה את התחקיר שלה בצבעיו העזים של הצייר וניכר שהסתמכה על מסמכים וכתובים ולא נשמט פרט ביוגראפי כלשהו מעיניה הבוחנות. דא-עקא ( המכשול הגדול): הדברים בפיה של ראשל, מחד -אמנם תורמים להכרת הפולקלור ולעיגון העלילה במציאות של אותם ימים של המאה ה-19 בצרפת, אבל מאידך - מגמתיים, שטחיים ולעתים מערערים את האמינות בדמויות ובהתרחשויות. אגב, היא אינה מוזכרת בשום מקום בכתובים שנמצאו בארכיונים ולא במכתבים שנכתבו על ידי ואן גוך או אחיו, תיאו. ידוע רק שוינסנט שלח את תנוך אזנו הכרות ליצאנית בשם ראשל בבית בושת בארל, שם התגורר באותה התקופה.

האירועים בחייו של ואן-גוך ידועים לכל חובב אמנות ובכל זאת יש מקום לקרוא את הספר ולו רק כדי לחזור ולהזכר ביצירותיו הנפלאות  של הצייר (החזקתי לצידי בזמן הקריאה את הספרון  בהוצאת TASCHEN ועיינתי שוב ושוב בתמונות ואימתתי את הקורות אותו ).

בתוך קריאה בספר למדתי על משבי רוח המיסטראל (Mistral) היא רוח קרה החולפת מעל  מחוז מיסטראל בצרפת. הזדעזתי מן הטיפול במאה ה-19 (למותר לציין שגם היום יש עוד הרבה מה לשפר) בחולים בבתי החולים לחולי נפש ומן העובדה שהרופאים שם לא הבינו דבר וחצי דבר בטיפול בחולים שהוחזקו מאחורי סורג ובריח ושהו במשך שעות באמבטיות  בתנאים איומים. הצצתי את תוככי בתי הבושת וכמובן שלא נשארתי אדישה אל  דיירותיהן  והתענגתי על הנופים הכפריים ועל מראה בית הצהוב בו התגורר ואן גוך.

גילוי דעת חשוב: יחסי לצייר גוגן נפגע ונפגם (בהנחה שדמותו בספר אכן 'צויירה' על סמך תחקיר מעמיק). האיש מתגלה כלא הוגן , קנטרני וחבר רע.

לסיום , ספר קריא ומומלץ.