"הבת הסודית" ו"הכתובת על מצחי"

שני רומני ביכורים מומלצים מאוד, פרי עטן של שתי סופרות ממוצא הודי שנולדו, למדו ומתגוררות בארצות הברית המספרות על חיי משפחות שבניהן ובנותיהן נמצאים בשני העולמות משני עברי כדור הארץ.

שילפי סומיאיה גוודה, שכתבה את "הבת הסודית", נולדה וגדלה בטורנטו, בת להורים מהגרים ממובאי, אקדמאית ומשכילה, מתגוררת בקליפורניה. בשנת 1991 התנדבה בבית יתומים בהודו ומן הסתם התנסות זו תרמה לכתיבה ולעלילה של הספר שנעה בין שתי משפחות, שתי תרבויות וחוצה יבשות. על העטיפה נכתב כי זהו "מסע נוקב במחוזות הרגש של האמהות, אובדן, זהות ואהבה ברב מכר שכבש את לבם של קוראים ברחבי העולם". ב-Dallas Morning News כתוב: "שני עולמות שמתנגשים ומתערבבים זה בזה בסיפור הבוחן מקרוב כיצד כולנו מתעצבים, בידי גורל או רצון חופשי, הטבע או הסביבה, בידי כוחה המדהים של משפחה אוהבת." מי שנושא האימוץ קרוב ללבו ימצא בספר ענין רב.

הסופרת האחרת, זו שכתבה את "הכתובת על מצחי", היא  נאפיסה חאג'י, אמריקאית ממוצא הודי-פקיסטני, שנולדה וגדלה בלוס אנג'לס ומתגוררת בצפון קליפורניה. על ספרה כתב חאלד חוסייני, מחבר רבי המכר "רודף העפיפונים" ו"אלף שמשות זוהרות", שהוא "ספר נוגע ללב...רומן לירי מרגש." בגלל עומס יתר של שמות, מקומות, קשרים משפחתיים ומונחים הינדיים ו/או פרסיים חוויתי 'מיני משבר' וכמעט זנחתי את הספר אחרי כ-70 עמודים. אלא שסקרנותי התגברה עלי ומעיון באחרית הספר החלטתי שעלי להמשיך ולקרוא בו ואכן נשביתי בקסמו. הסתגלתי לשמות ולמקומות וחלקי הפאזל באו על מקומם בשלום ובסופה של הקריאה הצטערתי על סיומה ונפרדתי מן הדמויות בלב כבד ובגעגוע.

בשני הספרים מככבות נשים דעתניות בחברה מסורתית ושמרנית. חלקן נעות בין תרבות המזרח לתרבות המערב. שלדים יוצאים מן הארון ונשים וגברים מתעמתים עם סודות מודחקים, עם שקרים וכאב ובני משפחה שנחשפים ומופיעים כשהאמיתות צצות ועולות. בשני הספרים עולה השאלה: האם הבחירה המודעת שאנחנו עושים היא שמאפשרת לנו לשלוט באירועים שבחיינו והיא שקובעת מסלול חיים או שהגורל הוא השולט בחיינו ואולי צודק עומר כיאם שכתב במרובע שלו: 

  " אם אצבע על הקיר גזר דין רשמה,
    לא תעזור תפילה, גם לא ערמה:
    לא יבטלו הגזר, יקב הדין
    ולא ימחה אותו גם ים הדמעה."