מולו וצגאי חוצים את הים

תקציר:
מוּלוּ עָמְדָה בַּפִּנָּה. הִיא הִבִּיטָה עַל הַקִּיר הַמֻּכְתָּם בִּכְתָמִים שֶׁנִּרְאוּ לָהּ כְּמַפַּת הָעוֹלָם, וּבְלִבָּהּ הוֹדְתָה לַמּוֹרֶה שֶׁהֶעֱנִיק לָהּ כַּמָּה שָׁעוֹת שֶׁל שֶׁקֶט שֶׁבָּהֶן תּוּכַל לַחְשֹׁב עַל הֶמְשֵׁךְ תָּכְנִית הַבְּרִיחָה שֶׁלָּהּ. כְּשֶׁכָּל הַיְּלָדִים יָצְאוּ מֵהַכִּתָּה, הִיא לָחֲשָׁה לְצָגַאי, "מָחָר כְּבָר לֹא נִהְיֶה כָּאן." הַתְּאוֹמִים מוּלוּ וְצָגַאי בָּרְחוּ מֵהַקְּרָבוֹת בַּכְּפָר שֶׁלָּהֶם בְּאַפְרִיקָה, וְעַכְשָׁו הֵם גָּרִים אֵצֶל קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה בְּלִי לָדַעַת מָה קָרָה לְהוֹרֵיהֶם. מוּלוּ מְשַׁכְנַעַת אֶת צָגַאי לָצֵאת לְמַסָּע מְסֻכָּן אֶל מֵעֵבֶר לַיָּם כְּדֵי לִמְצֹא אֶת אַבָּא וְאִמָּא, וְהִיא תַּעֲשֶׂה הַכֹּל כְּדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁגַּם תָּכְנִית שֶׁנִּרְקֶמֶת בְּדִמְיוֹנָהּ שֶׁל יַלְדָּה, יְכוֹלָה לְהִתְמַמֵּשׁ.

עותקים