מאוחר מדי / צבי ינאי

שני הספרים, רב בהם הנסתר ומכילים סודות והתגלויות אוטוביוגראפיות שלעתים דומה שהן הזויות ודימיוניות. גם לאחר שסיימתי את הספר והרהרתי ועיינתי בו שוב ושוב אינני בטוחה שהיומן הוא אכן יומן אותנטי שנשלח אל הסופר בהוראת אחיו שנעלם או שאולי נכתב על ידי צבי ינאי עצמו. עובדה אחרת היא שלפליאה היא בעיני כי האנשים שמכתביהם מתפרסמים בספר “מאוחר מדי” חשפו רגשותיהם לפני צבי ינאי בפתיחות רבה כל-כך. הם הרי לא פגשו אותו מעולם ולא היתה להם כל הכרות מוקדמת עמו.

אלא שהספק הזה אינו פוגם בקריאה השוטפת ובכתיבה המצויינת של הסופר. אמנם “שלך, סנדרו” נקרא, לטעמי, בסקרנות ובשטף עוצמתיים יותר מאלה המתגלים בשעת הקריאה בספר “מאוחר יותר”. כאן יש מעין נתָקִים בסיפור שקשה גם למצוא בו ‘עלילה’. התיאורים וההתייחסויות אל בעלי החיים בשמורה ופירוט היתר של מאפייניהם ותגובותיהם קוטעים את הרצף הסיפורי. יחד עם זאת, אישית, אהבתי מאוד את הסיקור והאיבחון של להקת האריות. למדתי עליהם פרטים חדשים. הידעתם, לדוגמא, כי “בניגוד לפילים…….לביאות לא תומכות בגורים חלשים ולא ממתינות להם שיתאוששו. אם הוא (הגור) לא מדביק את קצב הליכתן, הן פשוט ממשיכות בלעדיו”. אגב, הפרט הזה מזכיר את התנהגותה של האם כלפי האח רומולו כפי שמתוארת בספר הראשון ובספר ההמשך. מסתבר שתיאורים שכביכול ‘הושתלו’ באופן גמלוני במהלך הספר, אינם תלושים מן ההוויה והאווירה של הסיפור האוטוביוגראפי של האחים.

אין ספק שהכתיבה על בעלי החיים, הצמחיה והשמורה גובתה בתחקיר והתעמקות רציניים וצבי ינאי שכיהן כמנכ”ל משרד המדע והוגה דעות מרתק ( ככה כתוב על עטיפת הספר) אינו קוטל קנים במחקריו; גם התיאור של הטיפולים הרפואיים ומחלת האח נכתבו בפירוט רב כל כך שאני מודה שהעבירו בי צמרמורת וחרדה עד שהחלטתי, לרגל שעת הלילה המאוחרת והחשוכה, שלא לקרוא אותם לעומקם….

לסיכום: הספר מעניין , הקריאה זורמת , הסופר בקי ברזי הכתיבה. ממליצה לקרוא את שני הספרים ברצף, על פי סדר פירסומם. אינני בטוחה שהספר “מאוחר מדי” יעורר ענין רב כל כך ללא קריאה המוקדמת ב”שלך, סנדרו”.

סקרה : לאה