השחיין / ז’וז’ה באנק

הספר, בן 200 העמודים בלבד, מביא קורותיהם של שני ילדים שניטשו על ידי אמם ונודדים על פני הונגריה עם אביהם, אדם מדוכא ש”צולל” ושוקע בעולמו ללא יכולת לכוון או להתייחס לילדיו אלא ברגעים שבהם הוא שוחה עמם באגם או בנהר.

כמה מלים על התקופה שבה מתרחשת העלילה שמתרחשת בהונגריה של שנת 1956: זוהי שנה של משבר כלכלי קשה וירידה ברמת החיים. ההתמרמרות, במדינה שהיתה נתונה תחת  שליטתה של בריה”מ מאז מלחמת העולם השניה, היתה רבה ובאוקטובר של אותה שנה השתלשלה הפגנה של סטודנטים למרד של ממש שדוכא באכזריות רבה ע”י הצבא האדום עפ”י התכתיב ממוסקווה הקומוניסטית. בחודשי המרידה עזבו כרבע מיליון פליטים הונגרים את הארץ (ביניהם עשרות אלפי יהודים, שרובם עלו לישראל). 1200 איש הוצאו להורג. הונגריה נשאבה בחזרה אל מאחורי מסך הברזל.

האירועים האלה אינם מפורטים בספר אבל הם נמצאים ברקע של הסיפור ומטילים את צילם על חיי הילדים והאזרחים תמימי הדרך שמככבים בסיפור. אמם של הילדים נמלטת אל המערב לאחר שקצה נפשה בסגנון חייה. היא ממש נסה על נפשה ובמנוסתה אין מקום למשפחתה ואפילו לא לילדיה (עולה הרהור לפיו אולי ברחה גם מפני רודנותו של האב) .

הילדים הנטושים, היתומים מאהבת האם וחסרי ערוץ של תקשורת עם אביהם המתאבל בדרכו, מתמודדים עם הקורות אותם בנדודיהם בעזרת דמיונם המפותח ותמיכתם זה בזו. הילדה קטה (קטלין) מספרת  חוויותיה והתרשמויותיה בפירוט רב, בתמימות ובציוריות רבה ויחד עם זאת בחכמת חיים של ילדה שיודעת קשיי חיים מהם. התיאורים חיוניים כל כך  עד שהם מפעילים את החושים . ראיתי , חשתי והרחתי את האויר בשדה, בין כתלי הבתים, בתחנת הרכבת. קפאתי בנהר ונשמתי את עשן השריפה שפרצה.

על אף העובדה שאנו משוטטים באיזורים כפריים, פסטורליים, הממוקמים בנוף מרגיע - הסיפור קשה מאוד לעיכול ולקריאה. אם שנסעה לבלי שוב,  ילדים מתגעגעים שיוצרים להם עולמות משלהם ואב שמתנכר ומסתגר - כל אלה מלווים  את הקורא בצבעים קודרים ויוצרים צפייה לסוף פסימי.

הכתיבה מצויינת. הספר קריא מאוד. מעורר סקרנות לגבי התפתחות העלילה וגורל הדמויות המרכזיות והמישניות.

לאחר שסיימתי אותו, המשכתי להרהר בילדים וקשה היה לעבור לספר חדש.

סקרה : לאה